מחשבון מודל גורדון להערכת שווי מניה

מחשבון מודל גורדון מאפשר לחשב שווי הוגן למניה על בסיס הדיבידנד שהיא מחלקת, שיעור הצמיחה הצפוי שלו והתשואה שאתה דורש מההשקעה. הכלי זמין חינם ופועל אונליין ישירות בדפדפן, בלי הרשמה ובלי הורדה. בנוסף לשווי המחושב אפשר להזין את מחיר השוק הנוכחי ולראות בכמה אחוזים המניה נסחרת מתחת או מעל השווי, וכן טבלת רגישות שמראה כיצד התוצאה משתנה עם ההנחות.

איך משתמשים במחשבון

המחשבון בנוי מארבעה שדות, ושלושה מהם נדרשים כדי לקבל תוצאה. התוצאה מתעדכנת מיד עם כל שינוי, ואין צורך ללחוץ על כפתור חישוב.

• דיבידנד אחרון למניה: סכום הדיבידנד ששולם בפועל בשנה האחרונה, לכל מניה בודדת. אם החברה מחלקת דיבידנד רבעוני, יש לסכם את ארבעת התשלומים של השנה החולפת ולא להזין תשלום בודד.
• שיעור צמיחה שנתי צפוי של הדיבידנד: הקצב שבו אתה מעריך שהדיבידנד יגדל מדי שנה, לאורך זמן ארוך מאוד. זהו ההנחה הרגישה ביותר בכל החישוב.
• תשואה נדרשת: התשואה השנתית שאתה דורש כפיצוי על הסיכון שבהחזקת המניה. ככל שהחברה נתפסת מסוכנת יותר, כך התשואה הנדרשת גבוהה יותר והשווי המתקבל נמוך יותר.
• מחיר השוק הנוכחי: שדה אופציונלי. כשמזינים אותו, המחשבון מציג אם המניה נסחרת מתחת או מעל השווי שחושב, ובכמה אחוזים.

מתחת לתוצאה מוצג גם הדיבידנד הצפוי לשנה הקרובה, כלומר הדיבידנד האחרון לאחר הצמיחה, ותשואת הדיבידנד הנגזרת מהשווי המחושב. בהמשך מופיעה טבלת רגישות שמציגה את השווי בשילובים שונים של תשואה נדרשת ושיעור צמיחה, סביב הערכים שהזנת.

מה המודל בעצם אומר

הרעיון שמאחורי המודל פשוט: מניה שווה את מה שהיא צפויה להחזיר לבעליה לאורך זמן. אם החברה מחלקת דיבידנד קבוע שגדל בקצב יציב, אפשר לתרגם את זרם התשלומים העתידי הזה לסכום אחד שמייצג את שוויו היום. ככל שהדיבידנד גבוה יותר וגדל מהר יותר, השווי עולה. ככל שהתשואה שהמשקיע דורש גבוהה יותר, כלומר ככל שהוא רואה את ההשקעה מסוכנת יותר, השווי יורד.

המודל למעשה מתרגם שאלה מופשטת, כמה שווה החברה, לשלוש הנחות ברורות שאפשר לדון בהן. זה היתרון הגדול שלו. במקום להתווכח על מחיר, אפשר להתווכח על קצב הצמיחה הסביר של החברה ועל רמת הסיכון שלה, ולראות מיד איך כל הנחה משפיעה על התוצאה.

למי המודל מתאים

מודל גורדון עובד היטב על חברות בשלות שמחלקות דיבידנד יציב וצפוי לאורך שנים. חברות תשתיות, חברות חשמל ומים, בנקים ותיקים, חברות ביטוח, חברות מזון וקמעונאות גדולות וקרנות ריט. משותף לכולן שהצמיחה שלהן מתונה, תזרים המזומנים יציב יחסית, ומדיניות החלוקה מוגדרת ונשמרת לאורך זמן.

המשמעות היא שהמודל אינו כלי אוניברסלי. חברה שאינה מחלקת דיבידנד כלל אינה ניתנת להערכה בדרך הזו, ולא משום שאין לה שווי אלא משום שהמודל אינו מודד את מה שמייצר אותו. גם חברה שמחלקת דיבידנד לא סדיר, שמדלגת על שנים או שמשנה את המדיניות לפי הצרכים השוטפים, אינה מתאימה. במקרים כאלה עדיף להשתמש בשיטות הערכה אחרות שמתבססות על תזרים המזומנים החופשי או על מכפילים ענפיים. מי שמעוניין להעמיק בנושא החלוקה עצמה יכול לעיין בתכנים המסומנים בתגית דיבידנד.

שימושים נפוצים

• בדיקה מהירה אם מחיר מניה דיבידנדית נראה סביר ביחס למה שהיא מחלקת.
• הבנת ההנחות שהשוק כבר מגלם: אפשר להזין את מחיר השוק ולשחק בשיעור הצמיחה עד שהשווי המחושב משתווה למחיר, וכך לראות איזו צמיחה השוק מניח.
• השוואה בין כמה חברות באותו ענף לפי אותה מסגרת הנחות.
• הערכה כמה השווי משתנה אם הריבית במשק עולה והתשואה הנדרשת עולה איתה.

למה שיעור צמיחה נצחי גבוה אינו הגיוני

זו הנקודה שבה משתמשים רבים טועים. שיעור הצמיחה במודל אינו הצמיחה של השנה הקרובה ואינו הצמיחה של החומש הבא, אלא הקצב שבו הדיבידנד ימשיך לגדול לנצח. חברה שתגדל בקצב של עשרה אחוזים בשנה ללא הפסקה תהפוך בתוך כמה עשורים לגדולה מהמשק כולו, וזה כמובן בלתי אפשרי. לכן שיעור הצמיחה שמוזן למודל צריך להיות מתון, בדרך כלל בטווח שאינו חורג מקצב הצמיחה ארוך הטווח של המשק ושל האינפלציה.

חברה יכולה בהחלט לצמוח מהר בשנים הקרובות, אך זו צמיחה זמנית ולא נצחית. אם אתה מעריך שהצמיחה המהירה תימשך תקופה מוגבלת ואז תתמתן, מודל גורדון בגרסתו הפשוטה אינו הכלי הנכון, ויש להשתמש בגישה שמפרידה בין תקופת הצמיחה המהירה לבין השלב היציב שאחריה.

כשהמודל אינו תקף

אם שיעור הצמיחה שהזנת גדול מהתשואה הנדרשת או שווה לה, המחשבון לא יציג מספר אלא הודעת הסבר. הסיבה אינה טכנית אלא כלכלית: המודל מניח שהמשקיע דורש תשואה גבוהה יותר מקצב הגידול של התשלומים, ואם לא כך, השווי המתמטי היה שואף לאינסוף. תוצאה כזו אינה אומרת שהמניה שווה הכול, אלא שההנחות שהוזנו אינן עקביות זו עם זו וצריך לתקן אותן.

מצב דומה, אם כי פחות קיצוני, מתרחש כאשר שיעור הצמיחה קרוב מאוד לתשואה הנדרשת. הפער ביניהם קטן, ולכן שינוי זעיר בכל אחד מהם מקפיץ את השווי בעשרות אחוזים. טבלת הרגישות שבמחשבון נועדה בדיוק כדי להמחיש את זה. אם התוצאות בטבלה רחוקות מאוד זו מזו, סימן שהמודל אינו נותן במקרה הזה תשובה יציבה מספיק כדי להסתמך עליה.

מגבלות ומה המחשבון אינו עושה

המחשבון מעריך שווי לפי דיבידנד בלבד. הוא אינו מתחשב ברכישות עצמיות של מניות, שהן דרך חלוקה נפוצה שלא נספרת כדיבידנד, ואינו מתחשב בחוב של החברה, במזומן שבקופה, בשינויים רגולטוריים או במיסוי שחל על הדיבידנד בפועל. הוא גם אינו מביא בחשבון תרחישים שבהם החברה מקצצת בחלוקה, וזה קורה בפועל בתקופות משבר.

טעות נפוצה נוספת היא להזין את הדיבידנד הצפוי לשנה הבאה בשדה של הדיבידנד האחרון. המחשבון מבצע את התאמת הצמיחה בעצמו, ולכן הזנה כזו מכפילה את הצמיחה פעמיים ומנפחת את התוצאה. טעות שנייה היא לגזור שיעור צמיחה משנה חריגה אחת, שבה החברה הגדילה את החלוקה בשיעור לא אופייני.

חשוב לזכור שהתוצאה היא הערכה תיאורטית שנשענת כולה על ההנחות שהזנת, ולא מחיר יעד. המידע כאן הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ להשקעות או ייעוץ מס. לפני החלטה יש להתייחס גם לניתוח מלא של החברה, ואפשר להיעזר בתכנים בתגית ניתוח מניה.

שאלות נפוצות

מה מזינים אם החברה מחלקת דיבידנד רבעוני

יש לסכם את ארבעת התשלומים של השנה האחרונה ולהזין את הסכום השנתי. הזנת תשלום רבעוני בודד תיתן שווי נמוך פי ארבעה בערך.

איזו תשואה נדרשת סבירה להזין

אין מספר אחד נכון. היא צריכה לשקף את התשואה שאתה דורש מהשקעה ברמת הסיכון של החברה הספציפית, כשהיא גבוהה מהתשואה על השקעה חסרת סיכון. חברות יציבות יותר מצדיקות תשואה נדרשת נמוכה יותר.

המניה נסחרת מתחת לשווי המחושב, האם זו הזדמנות

לא בהכרח. פער כזה יכול לנבוע מכך שההנחות שהזנת אופטימיות מדי, או מכך שהשוק מתמחר סיכון או ירידה עתידית בחלוקה שאינם מגולמים במודל. הפער הוא נקודת פתיחה לבדיקה, לא מסקנה.

אפשר להזין שיעור צמיחה שלילי

כן. חברה שהדיבידנד שלה נשחק לאורך זמן תקבל שיעור צמיחה שלילי, והמודל עדיין תקף כל עוד התשואה הנדרשת גבוהה ממנו.